העישון נחשב כאחד הגורמים הראשיים לתחלואה ולתמותה. מדי שנה נפטרים אנשים רבים כתוצאה מעישון, ועוד יותר אנשים לוקים במחלות שונות עקב כך. בשנת 1983 החלו להזהיר את הציבור הרחב בסכנה הטמונה בשימוש בטבק באמצעות הגבלת פרסומות לחברות סיגריות ולמוצרי טבק שונים. החוק אסר פרסום משבח או פומבי של המוצרים, וכאשר התאפשרה פרסומת שכזו, היה משפט אזהרה: “אזהרה: משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לציבור”
במקביל לאזהרות אלו, חוקק בשנת 1983 החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים, שקבע איסורים חמורים וחסרי תקדים בנוגע לעישון במקומות פומביים ממוסדים ומוגדרים. כמו כן נקבע שחובה על המקומות הציבוריים לתלות שלטי אזהרה האוסרים את העישון.
במהלך השנים התווספו לחוק סעיפים רבים, עד התיקון האחרון שקובע את המקומות שאסור לעשן בהם, שהתווסף בשנת 1994. בשנת 2007 נוסף
תיקון לחוק אשר קיבע עוד יותר את מערכת האכיפה, ההגבלות והאיסורים על עישון במקומות ציבוריים כמו פאבים ובתי קפה. כך בהדרגה החלה מדינת ישראל להגן על
זכויות המבלים בבתי עסק שלא לסבול מעשן סיגריות של שכניהם לשולחן או לחלל.
סעיפי החוק העיקריים להגבלת עישון במקומות ציבוריים
איסור עישון: אנשים לא יעשנו במקומות ציבוריים ולא יחזיקו סיגריה, נרגילה, מקטרת או סיגר דלוקים במקומות אלה.
קביעת שלטים: בעלי מקומות ציבוריים חייבים לתלות שלטים המורים על איסור העישון ולשמורעל תקינותם. יצרני מעליות יתלו שלט איסור עישון עוד בטרם תחל המעלית לפעול. את תוכן השלטים, הכמות שלהם, הצורה, הגודל, אופן תלייתם וכדומה, כל הדברים האלה ייקבעו על ידי שר הבריאות בתקנות החוק.
היתר על עישון בבתי קולנוע: ביישובים בהם ישנם יותר מחמישה בתי קולנוע, יוכל להיום מקום אחד שבחלק מסויים ממנו לא יחול איסור על עישון בעת הצפיה בסרט. דברים אלה ייקבעו על ידי המועצה המקומית באותו יישוב, בהסתמך על הכללים אותם קבע שר הבריאות. על הבעלים לתלות בכניסה שלט ובו הודעה שהעישון מותר בחלק מסויים.
עונשים וקנסות: אדם שעובר על הוראות “איסור העישון”, ישלם לפי התיקון לחוק קנס בסך 1000 שקלים, ובעל עסק שאינו מונע מלקוחותיו עישון לא חוקי בבית העסק יוכל לשאת בקנס של 5000 ש”ח.
אחריות לעבירה: במידה ובעל המקום הציבורי היה עד לכך שמישהו במקום עבר על הוראות “איסור העישון במקומות ציבוריים”, נחשב גם הוא כמי שעבר את אותה עבירה, אלא אם הוכיח שהוא כלל לא ידע על הדבר, או שפעל ככל האפשר לשמירת החוק.
קנסות לרשויות מקומיות: הקנסות שישולמו בגין ביצוע עבירות על חוקי העישון, יישולמו לאותה רשות בה פועלים מקומות הציבור.
סמכות כניסה: שוטרים או עובדי הרשויות המקומיות שהוסמכו לכך, יכולים להיכנס למקומות הציבוריים כדי לבדוק האם נשמרים סעיפי החוק. במידת הצורך יש בסמכותם לתת קנסות.
אכיפת החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים
אנשים שמעשנים רואים בחוק כדבר שנכפה עליהם והורס להם את ההנאה מלצאת למקומות ציבוריים, וחלקם כלל אינם מצייתים לחוק. מצד שני, האנשים שלא מעשנים, חשים הקלה, מכיוון שכעת יוכלו לנשום אוויר צח גם במקומות שמחוץ לביתם. נושא האכיפה משמעותי ביותר. חלק מבעלי המקומות הציבוריים חשים פגועים מהחוק ולא כולם מכבדים אותו. הציבור שמגיע למקומות פועל, לרוב, על פי מה שמקובל בהם. אם המקום אכן שומר על החוק, האנשים גם ישמרו על החוק, ולהיפך.
כדי שבעלי המקומות יאכפו את החוק, חשוב שיקבלו קנסות בגין העבירות. מתוך חשש לפגיעה כלכלית, בעלי המקומות ישמרו על החוק ויקיימו אתו. הדבר יוכל להתממש רק כשהאכיפה תהיה משמעותית, ושהפקחים יורגשו היטב בכל מקום ובכל עת.
זכויות המעשנים
ישנם אנשים שטוענים שחוק הגבלת העישון פוגע בזכויות היסוד של אנשים מעשנים שנוהגים לבלות במסעדות, בפאבים, בבתי קפה וכדומה, וכן בזכויותיהם של בעלי העסקים הנפגעים בצורה כלכלית.
מאז נחקק החוק הוצע לפתוח מקומות מיוחדים למעשנים, אך זה יוצר סיטואציה שאוכלוסיית המעשנים הופכת לנפרדת ולצדדית, מה שיוצר עוד יותר תחושה של פגיעה בזכויות.
