כאשר חוקקו בכנסת ישראל את חוק שעות העבודה ואת זכות העובד לקבל שעות מנוחה שבועיות, התייחסו לזמנים בהם המעביד רשאי להעביד את העובד שלו במקום העבודה, ואת השכר שהוא צריך לשלם בעבור כל עבודה נוספת אשר חורגת מן המוסכם.
המעביד מחויב, על פי החוק, לנהל יומן אשר בו יירשמו עבור כל עובד ועובד: שעות עבודה ומנוחה, גמול עבור שעות נוספות וגמול עבור עבודה בשעות המנוחה השבועיות. ניהול יומן כזה, רצוי שייעשה על ידי אמצעיים אלקטרוניים, מכניים או דיגיטליים, ובסופו של כל חודש ייחתם על ידי הגורם האחראי העליון.
הגדרת שעות עבודה
כאשר מדברים על שעות עבודה, מתכוונים לזמן הנתון שבו נמצא העובד בשביל מקום העבודה והתפקיד אותו הוא ממלא, כולל את זמן ההפסקות הקצרות לצורך צבירת כוחות להמשך יום העבודה. אלה הן הפסקות מוסכמות מראש בין העובד למעביד, עוד בתחילת העבודה במקום.
יום עבודה רגיל לא יעלה על שמונה שעות עבודה רצופות, כאשר בעבודת לילה, ביום שלפני יום המנוחה השבועית ובערבי חג, יום העבודה לא יכלול יותר משבע שעות עבודה. לפיכך עולה כי שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות שבועיות. את שעות העבודה המדויקות יגדיר המעביד בפני העובד לפני תחילת עבודתו במקום, גם כאשר זוהי עבודה במשמרות.
במסגרת הגדרת שעות עבודה נכללות גם שעות נוספות, המתאפשרות במקרים מסוימים, כדוגמת תאונת אחד העובדים במקום או תקלה בלתי צפויה במערכת, המחייבת את הישארותו של העובד במקום, במסגרת של עבודה במשמרות- כשבמקרה זה העובד לא יעבוד יותר משעה נוספת אחת, ובהכנת מאזן שנתי ובספירת מלאי. מעבר לשעות העבודה הנוספות המותרות על פי החוק, חל איסור להעסיק את העובד.
שר העבודה רשאי, על פי החוק, לקבוע שעות עבודה שונות מן המקובל במקומות עבודה כגון מוסדות בריאות, מוסדות לטיפול בבעלי חיים, עבודות חקלאות, בתי מרקחת, במוסדות לילדים או לקשישים, בבתי מלון, בבתי קפה, במסעדות, בעבודות שמירה, בעבודות בשירות המדינה, וכדומה.
הגדרת שעות מנוחה
בטרם יתחיל האדם לעבוד במקום העבודה, המעביד יגדיר מראש גם את שעות המנוחה השבועיות הניתנות לו, בנוסף להגדרת שעות העבודה.
כאשר מדברים על שעות מנוחה, מתכוונים לשעות שבועיות בהן העובד נח מעבודתו. סכום שעות אלו לא יהיה פחות משלושים ושש שעות שבועיות ברציפות, כאשר הן כוללות את יום השבת עבור עובד יהודי, ועבור עובד שאינו יהודי, את יום המנוחה השבועי המקובל עליו (שישי, שבת או ראשון). העסקת העובד ביום המנוחה השבועי עבורו אסורה בהחלט על פי החוק, אלא אם הגדרת העבודה כללה את אותו יום, ואז העובד יקבל יום מנוחה אחר בשבוע.
למרות שעות המנוחה הקבועות, ישנם מקומות עבודה, לגביהם יכול שר העבודה לקבוע שעות מנוחה שונות, ובתנאי שלא יהיו מתחת לעשרים וחמש שעות שבועיות רצופות. בעבודות מסוימות רשאי שר העבודה לאפשר למעביד להעסיק את העובד בכל שעות המנוחה השבועיות שלו, או בחלקן, אם הוא סבור שהפסקת העבודה לצורך המנוחה, תיפגע בביטחון המדינה, בביטחון הגוף או הרכוש, בכלכלה או בסיפוקם של צרכים הכרחיים לציבור. במקרים בהם העובד נאלץ לוותר על שעות המנוחה השבועיות שלו, ישלם לו המעביד סכומי כסף הקבועים בחוק, לפי כל שעת עבודה.
כאשר אדם אשר מועמד לעבודה אומר למעסיק שהוא אינו יכול לעבוד ביום המנוחה המקובל בדתו בגלל איסורי הדת (לדוגמה – אנשים דתיים), אסור למעביד להפלותו לרעה מסיבה זו, על פני מועמדים אחרים.
לרשימת כל הזכויות
